פסק-דין בתיק בר"ע 241/06

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בעכו ( כב' הרשם מר ס' עיסא) מתאריך 29.1.06 בתיק הוצל"פ [עכו] 08-98814-05-5.

2.       המבקש הוא אחד מנושיה הרבים של המשיבה, והחוב שהמשיבה חייבת לו נוצר בעקבות שירותי מכונות צילום, שהמבקש העניק למשיבה בבית ספר המנוהל על ידה.

3.       לצורך גביית החוב פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה, ותיקו אוחד ביחד עם תיקים רבים אחרים שפתחו נושים נוספים של המשיבה.

4.       בבקשה שהגיש המבקש לראש ההוצאה לפועל, עתר המבקש לכך שתיקו יופרד מתיק האיחוד, מהטעם, שחובו של המבקש הוא, לטענתו, "חוב מוגן", וההגנה לחוב זה נקבעה בחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך), תש"ס - 2000 (להלן - " חוק הייעוד"). לדעת ב"כ המבקש, אם יופרד התיק של המבקש מתיק האיחוד הכללי המתנהל נגד המשיבה, יוכל המבקש לעקל כספים המיועדים למטרות חינוך, דבר שנושיה האחרים של המבקש, אשר חובותיהם אינם נובעים מאחת המטרות שנקבעו בתוספת לחוק הייעוד, אינם רשאים לעשות.

5.       לעומת טענות המבקש, טוענת ב"כ המשיבה, כי חובו של המבקש אינו "חוב מוגן", ואין לו כל עדיפות על פני חובות אחרים, ואפילו אם יופרד תיקו מתיק ההוצאה לפועל הכללי, המתנהל נגד המשיבה, לא יהיה בכך כדי להביא תועלת כלשהי למבקש, שכן גם אז המבקש לא יהיה רשאי לעקל את כספי "חשבון החינוך".

6.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני מחליט ליתן למבקש הרשות לערער, והנני דן בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

7.       לצורך הדיון בערעור שלפני מוכן אני לצאת מנקודת ההנחה הנוחה למבקש, היא ההנחה, שאכן החוב שהמשיבה חייבת לו הוא חוב שנוצר על פי אחת המטרות הקבועות בתוספת לחוק הייעוד. ואולם, אף על רקע הנחה זו, הנני סבור כי יש לדחות את הערעור, ולהלן אביא טעמי.

8.       חוק הייעוד חוקק על מנת להבטיח שכספי הקצבות המועברים על ידי המדינה לרשויות המקומיות ישמשו אך ורק למימון מוסדות החינוך. על כן קבע המחוקק, כי כספים אלה יוחזקו בחשבון בנק נפרד (וראו סעיף 5 לחוק) ולא ישמשו אלא למטרות החינוך שנקבעו בתוספת לחוק הייעוד (וראו סעיף 3(א) לחוק), הן המטרות הבאות:

(א)     תשלום שכר למורים ולעובדים במוסדות החינוך;

(ב)     ציוד לתלמידים ולמורים במוסדות החינוך;

(ג)      ציוד ותחזוקה במוסדות החינוך;

(ד)     הסעות לתלמידים;

(ה)     בינוי ושיפוץ של מוסדות חינוך;

(ו)      אבטחת מוסדות חינוך.

          בשונה מטענת ב"כ המבקש, הנני סבור, כי חוק הייעוד לא יצר מעמד של "חובות מוגנים" או נושים מוגנים בכל הנוגע לשירותים שניתנו למערכת החינוך, וכן לא נתן החוק עדיפות כלשהי, לחובות שנוצרו בעת הוצאותן אל הפועל של המטרות שנקבעו בתוספת לחוק הייעוד, על פני חובות אחרים.

          במילים אחרות - דינו של נושה של מערכת החינוך הוא כדין כל נושה אחר. אם הנושה הוא נושה רגיל, כי אז יהיה דינו כדין כל נושה רגיל אחר. אם הנושה הוא נושה מובטח, כיוון שנעשה לטובתו משכון, אגרת חוב וכיוצ"ב, כי אז יהיה דינו כדין כל נושה מובטח אחר.

9.       על מנת להבטיח את כספי ההקצבות לחינוך, נקבע בסעיף 10 לחוק הייעוד, כי "הכספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון". אמנם קיימת הוראת מעבר (בסעיף 13 לחוק) המתייחסת להתקשרויות שקדמו לכניסת חוק הייעוד לתוקפו, אך הוראה זאת אינה נוגעת לעניין המתברר לפני עתה.

          מכל מקום, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה, שאפילו אם היה מקום להפריד את תיקו של המבקש מתיק האיחוד הכללי המתנהל נגד המשיבה, לא יכול היה המבקש לנקוט בהליכים לעיקול הכספים המופקדים בחשבון החינוך. כעולה מסעיף 10 לחוק הייעוד, המצוטט לעיל, עיקול על כספי החשבון רשאי להטיל רק בית הדין לעבודה, במסגרת תביעתו של עובד מערכת החינוך. את השאלה, האם רשאי ראש ההוצל"פ להטיל עיקול על כספי חשבון החינוך במסגרת בקשת עובד מערכת החינוך לביצוע פסק דין של בית הדין לעבודה, משאיר אני בשלב זה בצריך עיון, שהרי אין בפי המבקש שלפני טענה כי היה עובד של מערכת החינוך, ואף אין פסק דין של בית הדין לעבודה המחייב את המשיבה לשלם לו סכומי כסף כלשהם.

10.     סופו של דבר הוא, שהנני דוחה טענת ב"כ המבקש כי חובו של המבקש הוא "חוב מוגן", וכפועל יוצא מכך הנני סבור כי לא נפלה בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל כל טעות כאשר דחה בקשת המבקש להפריד את תיקו מתיק האיחוד הכללי המתנהל נגד המשיבה.